<h1>ראבי"ה סימן רפ"ה</h1>
<h2>דף קלד:</h2>
תנו רבנן ערלתו ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק [ולא טומטום] ואנדרוגינוס ולא שנולד כשהוא מהול דוחה שבת וכו'. והילכתא כשמואל דפסק הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דרבה ורב יוסף קיימי כוותיה, והילכתא כרבה לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה [ב"ב קי"ד ע"ב]. והילכך סליקא שמעתא דנולד כשהוא מהול בחול (ו)צריך להטיף ממנו דם ברית, ומיהו לא מהלינן ליה בשבת, דהילכתא חיישינן דילמא ערלה כבושה היא, ולא אמרינן ודאי ערלה כבושה [היא] ודחיא שבת. וגר שנתגייר כשהוא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית ואפילו [בחול]. והכי פסקו רברבתא. ושדר רב האי דמהלינן ליה אי איכא אומן דגמר טפי ואי לא ממתינן ואין חוששין לשמיני שלא יבא לידי סכנה וכי מהיל לא יברך מספק על המילה. וכן פירש רבינו חננאל בפרק במה מדליקין [כ"ג ע"א] אהך דאמר אביי התם ספק דדבריהם לא בעי ברכה. ורשב"ט אמר דהילכתא כרבא שאמר התם דרוב עמי הארץ מעשרין הם, אבל אי הוי ספק דדבריהם מברכים. ויש מרבותי שנחלקו גם על כסוי הדם של בהמה אי טעון ברכת כסוי מספק או לא. וקרוב הדבר בעיני לדמותו לספק קרא קריאת שמע וספק אמר אמת ויציב, דאיפליגו בה אמוראי בברכות [כ"א ע"א], ואיכא מאן דאמר ספק דאורייתא מברכין מספק, ולא הוי ברכה לבטלה. והאומן יתפוש בעור שאצל העטרה לצדדו השמאלית, שנמצאת כל העטרה חוץ לאיזמל, ויטיף דם ברית בלא סכנה.
